אתם ואני. מהחיים.. וגם לא.
  www.lifeandpeople.022.co.il
חיים ואנשים.
יום ה', כט’ בתשרי תשע”ח
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  







.
מתעוררת בבעתה.. בבוםםםם... מה קרה? מי? מה? למה? בכלל... מה השעה...?.. חושךךך... מתעשתת.. מנסה להבין.. מה קורה פה?.. ואז........
15:48 (08/04/11) אירית מאירי

אתמול. מקרה שקרה. שוב נדודי שינה. התעוררתי.. השעה 04:25. חושך. אוףףףףף איזה מזל שהתעוררתי! נזכרתי... נרדמתי אפילו לא יודעת מתי.. (הלפטופ הקטן שעל המיטה פתוח מונח לצידי..). יואאוווו... לא כיוונתי את השעון בנייד ליקיצה כדי להעיר את נמרוד לבית ספר..! היד נשלחת הצידה.. מתחילה לחפש את הנייד על המיטה. מגששת בין כל החפצים התופסים את המקום האמור להיות בן זוג.. היד תופסת משקפיים, מגש עם ניירת של ה'דחופים'.. עגילים שהורדתי בלילה.. (הכאיבו לי..) הכל. היד מעלה הכל.. חוץ מ..נייד. אין. היד מתחילה להתרוצץ.. יותר בלחץ.. קדימה אחורה, בסיבובים.. מתחת לכריות.... ואז, מתחיל שלב הקללות.. (כזה 'בקטנה'.. סאמק-ים וכאלה) טוב. אין נייד.. זהו. גב' אירית, אין ברירה.. את צריכה להזיז את ה---, להרים את עצמך מהמיטה לכיוון החשמל. ויהי אור (חשמל). מנערת את השמיכה... מנפנפת בכריות, מנערת הבגד שלבשתי אתמול המונח בקצה המיטה, ההוא מקבל כמה מכות ונפנופים..נאדה. כלום. ואז.. מתחיל שלב ה'השתוללות'.. מעיפה מהמיטה החוצה כל דבר שרואה בדרך. הכל, מהמיטה לריצפה.. ועכשיו.. שלב הדיבור אל עצמי... "אוךךךךך..... נמאס לי מעצמי... מה יהיה איתי... כל הזמן מאבדת.. דייייי!!....איזה 'מפגרת'....." בוהה באויר.. ריכוז מחשבתי אחרון בתוך העירפול הלילי.. מתי ראיתי אותו את ה'מניאק' הקטן לאחרונה.. האם בבית בכלל....?.. מה קורה לי?.. מתקשרת מהטלפון של הבית.. לנייד.. אולי יגיד משהו.. נאדה. שקט ודממה. מעניין מה היה מישהו חושב מהצד... ברור שלא היה מאבחן משהו טוב.... ואז, מגיע שלב הקבלה וההכנעה.. לאט לאט.. מתחילה להחזיר את הציוד למיטה בחזרה.. את השמיכה, הכריות, המגש עם הניירת... העגילים.. את כל השאר. מפוייסת ומיואשת.. (יש דבר כזה?..) הולכת למתג החשמל לכבות את האור ולהשתחל בחזרה לשמיכות המרפדות... מבט אחרון על המיטה, לוודא שהכריות במקום... שהשמיכה כולה בתוך הציפה.. כולל הקצוות.. (קטע מעצבן בפני עצמו.. להתחיל למצוא ולהשחיל קצוות באמצע הלילה כשהעיניים חצי סגורות.. ורוצה כבר מיטהההה..). תוך כדי שליחת היד למתג לכיבוי אורות סופי... קורה דבר. עין אחת חצי פתוחה.. קולטת משהו.. גוף מלבני שחור.. מונח על השידה שליד המיטה.. כזה בקצה.... זה הצמוד אליה.. מבט שני מקרוב... ו'אופס'.. מר 'נייד' האבוד...! מונח לו בשקט ובהכנעה.. כאילו מחכה לבעליו שימצא אותו... 'יואאאוווווו'... ושוב מוצאת עצמי מדברת. הפעם לחפצים. "תגיד לי, אתה.. אדון נייד.. לא יכולת לומר לי שאתה כאן??? לצעוק? לצפצף?.. (אגב, פטנט לשלט לאיתור ניידים כבויים או הנמצאים על מצב 'שקט' לאסטרונאוטים כמוני..) אוףףףףף...." הכל, למרות שהמסכן הנתקף.. היה במקום הכי הגיוני שיש... על השידה שליד המיטה.. ואז... הקלת הרווחה.. מבט לשמיים (דרך החלון) ל'תודה לך'.. וקדימה.. הטענת האבידה שנמצאה.. הדלקה.. מכוונת את השעון ל- 06:30 ליקיצה. השעה 05:30.. נשארה לי בדיוק שעה לישון... הפעם, כיבוי אורות סופי. התחפרות לתוך השמיכה.. עוטפת עצמי.. מתחת לרגליים, מסביב לגוף.. עד לצואר.. סוגרת את העין – זו.. החצי פתוחה... לילהההההה. J

 
 
חדשות